“מי למעלה מי למטה, רק אני, אני ואת/ה”
בימים מורכבים אלה בחרתי לשתף בשתי מחשבות:
1.
מי שמלווה אותי תקופה כבר יודע/ת שאני מאוד אוהבת את הסופרת הצ’יליאנית איזבל איינדה. בספרה “סכום הימים” היא מספרת את קורותיה וקורות משפחתה במשך תקופה, וכמו שקורה עם כל סיפור טוב, יוצא שזה גם עלינו.
בספר איינדה מספרת שכלתה הייתה הומופובית וגזענית.
הגזענות עברה לה כשגילתה שבאמריקה היא לא נחשבת לבנה
וההומופוביות- כשהתאהבה באישה.
גישה מכבדת כלפי האחר/ת יכולה לנבוע מההבנה שאנחנו האחר/ת במקום או בזמן אחר.
יחס שלילי כלפי האחר מהווה הסכמה ליחס כזה גם כלפינו, כשאנחנו במקומו.
2.
השבוע נחגג יום האישה הבינלאומי.
עשינו דרך לקראת גילוי וביטוי של שוויון, אך יש עוד דרך ארוכה לעשות.
איך ייראה עולם בו השיח הנשי הוא הנרטיב הדומיננטי?
חילוקי דעות ואינטרסים ייפתרו בשיתוף פעולה.
יוקדש זמן להידברות מתוך הקשבה ואמפטיה.
פשרה זו לא כניעה או השפלה. זו מטרה ראויה, וביטוי של חשיבה אינטליגנטית ויצירתית.
לצאת למלחמה? אין על מה. נשים יוצרות חיים, לא מקריבות אותם.
וכמו שכתבתי בספר שלי “לקפוץ למים”: התנועה הפמיניסטית היא דוגמת מופת לנון־קונפורמיזם שהביא לשינוי עצום בחייהן של נשים. נשים שלא הסכימו לקבל את נחיתותן החברתית שעוגנה כביכול בעובדות ביולוגיות, ויצאו למאבק על הזכות שלהן לשוויון ערך ולשוויון זכויות. זוהי דוגמה למהפכה שמטרתה להשיג שוויון מלא בין כל בני האדם ללא הבדל במגדר, במוצא, בגזע, בגיל, בכשירות פיזית, במשקל, בנטייה מינית וכדומה.
כל מי שתורם להכללה, להערכה, לכבוד ולשוויון זכויות מלא של כל המגוון האנושי הוא חייל במהפכה הזאת. מי שמזלזל, מגנה, מדיר, משפיל ומנצל אחרים על בסיס שונותם הוא אדם שזכה כנראה לעמדה מועדפת בשל מינו, צבעו, מוצאו, גילו, כשירותו הפיזית, משקלו ונטייתו המינית, ומבקש לשמר את העליונות שלו ושל קבוצתו.
באיזה צד את/ה?
