“סליחה, לא התכוונתי” או “סליחה. לא. התכוונתי!”?
הרהורים לקראת יום כיפור.
הרוחניות שנופלת עלינו בחודש תשרי הכוללת חשבון נפש, סליחות, הבטחות והתחדשות טובעת בדרך כלל בטיפות הראשונות של היורה ומתאדה איתן.
השגרה המועצמת על ידי כל מה שנדחה ל “אחרי החגים” מושכת אותנו בעוצמה אל הרגלינו הישנים אשר כמה מהם עשויים לפגוע שוב באלה אשר מהם ביקשנו סליחה.
מסופר על פרופסור רודולף דרייקורס, אשר חייו ועבודתו הם עבורי השראה עצומה, שלעתים היה מתקשה להירדם. בסוף הוא היה מתעצבן ואומר: “או שאני אירדם או שאני לא אירדם, ואז נראה מה היו כוונותיי האמיתיות!”
הכוונות האמיתיות שלנו מתבטאות במעשינו ובתוצאות של מעשינו.
מעשים שנעשים “לא בכוונה” משקפים העדר כוונה: הכוונה ההפוכה למעשה.
אם עשינו מעשה שפגע במישהו וזו לא הייתה הכוונה האמיתית שלנו, נבקש סליחה, נפצה אם אפשר, נתקן, נלמד ובעיקר, לא נחזור על אותו מעשה שוב.
כשמישהו אומר: “סליחה, לא התכוונתי”, וחוזר על אותו מעשה, הוא משתמש בסליחה כאמצעי לאיפוס (מתחילים מחדש). אין כוונה לשנות: הכוונה האמיתית היא לעשות את מה שאני רוצה בלי שיכעסו עלי או יינטשו אותי.
לפעמים אנשים נפגעים ממעשים שלנו שהם בהתאם לרצון ולערכים שלנו. במקרה זה, עלינו לבחון בכנות את כוונותינו. אם אנו עדיין עומדים מאחורי מעשינו, לא נבקש סליחה. נאמר “צר לי שנפגעת” (אם באמת צר לי), ולא נשנה את ההתנהגות. במקרה זה נהיה מוכנים לשאת בתוצאות מעשינו: כעס, התנגדות, ריחוק.
אדם שהבהיר לעצמו את הערכים ואת הייעוד שלו, מצויד במצפן אשר מראה לו אם הוא חי במתאם לערכים והאמונות שלו, או סטה מהם.
פגיעות במערכות יחסים הן בלתי נמנעות והן חלק מהיותנו אנושיים:
במידה ופגענו ולא הייתה כוונה כזו, נתנהג אחרת (זה דורש תרגול ואימון).
אם פגענו ולא התכוונו לפגוע אבל אין לנו כוונה לשנות את מעשינו, נאמר “צר לי שנפגעת” אבל אני מאמין במה שעשיתי. האדם השני יבחר אם להישאר בקשר איתנו…
הפעולות שלנו משקפות כוונה: שינוי כוונה חייב ליצור שינוי בפעולה ובתוצאה.
אם מישהו אמר לך “סליחה, לא התכוונתי” וממשיך להתנהג באתו אופן
אז סליחה, הוא כן התכוון (תחפשו בשילוט, ה”דרך לגיהינום”).
המשך שנה טובה
אנאבלה שקד
מזמינה אותך לחנות שלי ליהנות ממגוון רחב של הרצאות לצפייה/ האזנה מיידית:
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
