הבטחות עם כיסוי

הבטחות עם כיסוי הן כאלו שמניעות אותנו לפעולה אקטיבית ולקבלה עצמית.

בני אדם מתפתים כל שנה להבטיח לעצמם הבטחות לשנה החדשה, וזאת  לאחר חשבון נפש קצר בו הגיעו למסקנה שמשהו בחיים שלהם לא מתגשם כפי שהיו רוצים (זוגיות, הורות, כסף, קריירה, בריאות או הכל ביחד).

זה תמיד מזכיר לי את האישה שביקשה מבעלה העשיר כמתנה ליום הולדתה – חלקת קבר מפוארת. שנה לאחר מכן היא ביקשה ממנו תכשיט יקר. אך בעלה לא קנה לה אותו. לשאלת מכריו המופתעים ענה הבעל: היא עוד לא השתמשה במתנה מהשנה שעברה!

האם “השתמשנו” בהבטחות מהשנה שעברה? מדוע, אם אנו באמת מתכוונים, באמת מאמינים שזה הכי חשוב, ההבטחות נבלעות בשגרת יומנו העמוסה?

התשובה לשאלה זו מורכבת ואתייחס כאן למספר נקודות:

א. כוח ההישרדות לעומת כוח ההתפתחות

מה שאנו עושים מוכר לנו ובטוח. כל שינוי מערער את הסטאטוס קוו (איזון) ונתפס על ידינו כאיום. כדי להימנע מסכנת הלא מוכר, מתעורר מחסום מפני שינוי הלובש צורה של משפטים מהסוג של:
“אני לא אצליח”,
“אין לי משאבים”,
“אין לי כוח”,
“מחר”,
“המצב קשה”
וכו’. משפטים אלה כל כך משכנעים עד כי אנו מתייאשים מלפעול ונשארים באזור ה”נוחות” המוכר והבטוח.

ב. הבטחות שנובעות ממה ש”נכון” ולא ממה שאני באמת רוצה

לפעמים אנו רוצים להשתנות כדי לרצות מוסכמות ואנשים אחרים. אנו משלמים מס שפתיים “בטח, זה נורא חשוב” אבל נמנעים מלפעול בכיוון, עם סוללת תירוצים “ענייניים”. היות ואנו לא מודעים לכך שאיננו מתכוונים באמת, אי הפעולה מפחיתה את ההערכה העצמית שלנו ויוצרת רגשות אשם.

ג. כוח ההרגל

מה שאנו עושים הוא תוצאה של אימון רב שנים. זו ברירת המחדל. נדרשים המון אנרגיה וזמן להפוך משהו חדש לרמת אוטומט.

ד. חוסר תמיכה

זה לא בגלל שחסרים לנו אנשים, אלא שבתפיסת עולם שבה מעריכים עצמאות ואינדיבידואליזם, חלק גדול מאיתנו מרגישים שפניה לעזרה היא סימן שאנו לא מספיק טובים, או חלשים, ויש  החווים בקשה לתמיכה ועזרה, כהשפלה.

ה. הגבלת האנרגיה

האנרגיה שלנו מוגבלת. לפעמים אנו מצפים ליותר מדי מעצמנו, נכשלים וחווים ייאוש ומכאן ויתור.

ו. חוסר הערכה לעשייה חלקית או להתקדמות חלקית

הכל או לא כלום. הרבה אנשים יעדיפו לא לעשות כלום על עשייה חלקית.

אי אפשר לפעול כל שנה באותו אופן, ולצפות שיקרה משהו שונה…

כמה הצעות לשנה החדשה:

• להזמין את עצמנו (או את המטופל שלנו) לעשות השנה חשבון נפש דווקא של כל מה שיש לנו, כל מה שהשגנו, כל המשאבים, היכולות, הנכונות, הערכים שלנו. להודות ולהוקיר את עצמו ואת זולתנו.
• להזכיר לעצמנו  שעל כדור הארץ לא ניתן להשיג שלמות, ושאנחנו שווים כפי שאנו.
• לעודד את עצמנו לעצור ולהשקיע זמן במחשבה ובכתיבה מה אנחנו באמת רוצים, מה החזון שלנו לחיינו ולחברה בה אנו חיים.
• לעודד את עצמנו ואחרים שוב ושוב לגייס עזרה ותמיכה, ממשפחה וחברים ועד לעזרה מקצועית.
• להתאמן על תכנון זמן כך שנשקיע זמן ואנרגיה באופן אפקטיבי להשגת המטרות שלנו.

אני מזמינה אותנו להוות דוגמא למטופלינו, ילדינו ומכרינו לכל אלה על ידי כך שאנו שנמשיך להתאמן כל הזמן, יחד עם קבלה והוקרה על הדרך שכבר עשינו.

שלכם,
אנאבלה