פחד מכישלון הוא לא פחד שאנחנו חווים לעתים נדירות, אל מול אתגרים גדולים שעלולים לסכן את הרושם, היוקרה או המעמד שלנו. זו חרדה שנוכחת בכל רגע, החרדה מאובדן שייכות. על מנת להגן על עצמנו מפני אובדן שייכות אנחנו נוקטים גישה זהירה, זהירה מדי. דוגמא נפוצה לכך היא הקושי לבקש בכלל, והקושי לבקש עזרה בפרט. בקשה יכולה להיתקל בסירוב. כדי להימנע מסירוב שנחווה לעתים קרובות כדחייה, אנחנו מהססים מאוד לפני שנבקש עזרה ונשתדל להסתדר בלעדיה. מנגד, קשה לנו לסרב לבקשות של אחרים שוב, מתוך חשש שהסירוב יגרום לעלבון או פגיעה שיביא להתרחקות, לדחייה. אנחנו בנויים לשייכות ולהתקשרות. בהן תלויות ההישרדות והשגשוג שלנו..

הסביבה בה אנו חיים מספקת לנו רעיונות וערכים לגבי מה נכון ומה ראוי. תפיסת עצמנו לא קוראת בוואקום, אלא בתוך מציאות חברתית מוסכמת. רוח התקופה היום מציעה מסרים סותרים. לצד "הכל אפשרי ואפילו השמיים אינם הגבול", אנחנו חיים בזירה תחרותית, הישגית, מודדת ומשווה. לא קשה להרגיש לא מספיק ביחס לאחרים או לציפיות המוגזמות להצלחה מזהירה, מידית וללא מאמץ..

לאורך השנים בהן התמחיתי בקואצ'ינג לקראת ההסמכה שלי כמאסטר קואץ' על ידי איגוד הקואצ'ינג הבינלאומי, הICF, התחלתי לנתח מה עומד בין רצונות להגשמתם. השאלה ששאלתי את עצמי היא מדוע אנשים לא עושים דברים שחשוב להם לעשות, אפילו כשהם אומרים שהם רוצים לעשות אותם, או שממש חייבים לעשות אותם. רשמתי מה המתאמנים והמתאמנות שלי אמרו במפגשים, ניתחתי את ההיגדים וחילקתי אותם לפי נושאים או תמות..