כשאני שואלת הורים, בכל העולם, מה הכי חשוב להם שיהיה לילדים ולילדות שלהם כשיגדלו התשובה הראשונה שאני שומעת היא “אושר”. גם ילדות מאושרת, וגם חיים מאושרים כשיגדלו.
מעולה. אם זו המטרה, בואו נפשיל שרוולים ונתחיל לעבוד לקראתה.
מקום טוב להתחיל הוא ההבנה של המטרה שנרצה להשיג:
מה גורם לאושר?
מחקרים מצביעים על כך שאחד הגורמים המרכזיים לאושר הוא מערכות יחסים טובות, דהיינו אהבה וחברות.
מעולה. בואו ניצור כאלה. זה פשוט לא? בטח. כדי שיהיו לנו מערכות כאלה, צריך רק
וזו רק רשימה חלקית של מה שצריך כדי לאהוב וליצור חברות וזוגיות.
האם תוכלו כבר לזהות בילדים ובילדות שלכם/ן ניצנים של המאפיינים הללו?
או… שהאושר שלהם/ן תלוי במילוי הרצונות שלהם/ן ברגע שאלה מתעוררים וויתור על דרישות ועל התמודדות עם קשיים?
באופן פרדוקסאלי, למרות שאנחנו כל כך רוצים ורוצות באושר של ילדינו וילדותנו, אפשר לעבוד באהבה ובמרץ, כל יום לכיוון ההפוך.
לילד/ה שמקבל הכל ומוותרים לו/ה, יש סיכוי גדול מאוד להיות אומלל/ה, כי האושר שלו/ה תלוי בקיום תנאים לא סבירים מצד החיים (שיש להם נטייה מעצבנת להיות כפי שהם רוצים ולא כפי שאנחנו רוצים/ות) ומצד הסביבה (שגם לה שיש את אותה נטייה מעצבנת).
מה לעשות?
לטפח את התכונות, המיומנויות וההרגלים שמבטיחים חיים מאושרים. למשל
סיפורי האגדות היו צריכים להסתיים כך:
והם התמודדו עם מה שהחיים הביאו בצורה הטובה ביותר, ולכן הם/ן מאושרים/ות עד עצם היום הזה.
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
