בימים אלה משודרת בערוץ 11 תוכנית בשם "העתיד כבר כאן" שמציגה פיתוחים מדעיים שנראו עד לא מזמן כמדע בדיוני. בכל פרק מראים כיצד התשוקה של מדען למצוא תשובה לכאב אנושי, בחיבור עם נחישות והשקעה, הביאה לגילויים ופיתוחים עוצרי נשימה.
 
מדוע לא להשתמש באותה תשוקה, תבונה והשקעה למציאת דרך לחיות ביחד עם אמונות ואינטרסים שונים? התשובה היא כמובן, שהחתול שומר על השמנת. קל לשלוט כשבמקום להדגיש את המשותף, שבכולנו פועם לב שרוצה לחיות, לאהוב ולהגשים את מהותו, מבליטים את השונה ומלמדים אותנו לפחד ממנו. פחד הוא כוח רב עוצמה. מי שמאמין לא מפחד? מי שמפחד – מאמין. מאמין בכל מה שמבטיח לו תחושה של שליטה.
 
אני קוראת בימים אלה (ברגעים שאני מצליחה להתרכז) את "משחק המלאך" רומן שמאת קרלוס רואיז זפון, סופר ענק שגיליתי רק לאחרונה בהמלצת תלמידי מספרד.
 
בספר, דמות מסתורית שוכרת סופר על מנת לכתוב ספר שנועד להמציא דת חדשה. תרגמתי כמיטב יכולתי כאן דיאלוג שנראה כאילו נכתב על כל תושבי במזרח התיכון, בשבוע האחרון.
 
אלה המילים של הסוכן, המבקש להסביר לסופר כיצד נוצרת אמונה. פרק 25:
"אין דבר שגורם לנו להאמין יותר מאשר פחד, מהוודאות שמאיימים עלינו. כשאנחנו מרגישים קורבנות, כל המעשים והאמונות שלנו הופכים לגיטימיים, ולא משנה עד כמה הם ראויים לפקפוק. מתנגדינו, או פשוט שכנינו מפסיקים להיות שווי ערך לנו והופכים לאויבים. אנחנו איננו תוקפים אלא מגינים. הקנאה, החמדנות או הטינה שמניעות אותנו הופכות מקודשות, מכיוון שאנו מספרים לעצמנו שאנו פועלים מתוך הגנה עצמית. הרוע והאיום הם תמיד באחר. הצעד הראשון הנדרש כדי להאמין בלהט הוא לחוש פחד. הפחד לאבד את זהותנו, את חיינו, את מעמדנו או את אמונותינו. הפחד הוא אבק השריפה והשנאה היא הפתיל. בסופו של דבר הדוגמה היא רק גפרור דלוק.
 
… זה לא מספיק לנו שאנשים יאמינו. עליהם להאמין במה שאנחנו רוצים שיאמינו, ואסור להם להטיל ספק או להקשיב לקולו של מי שמטיל ספק. הדוגמה צריכה להיות חלק מהזהות שלנו. כל מי שמפקפק בה הוא האויב, הוא רשע, וזו זכותנו וחובתנו להתעמת איתו ולהשמיד אותו. זוהי הדרך היחידה לישועה. להאמין כדי לשרוד…
 
…רובנו, בין אם אנו מודעים לזה ובין אם לאו, מגדירים עצמנו בניגוד למשהו או למישהו, ולא לטובת משהו או מישהו. קל יותר לשנוא מישהו מוגדר, האשם בכל מה שמטריד אותנו. זו לא חייבת להיות דמות אינדיבידואלית, זה יכול להיות אומה, גזע, קבוצה, מה שלא יהיה …
 
… אחד מתפקידי המנוול שלנו הוא לאפשר לנו לאמץ את תפקיד הקורבן ולתבוע את עליונותנו המוסרית. נשליך עליו או עליהם את כל מה שאיננו מסוגלים לזהות בעצמנו ולעוות אותו או אותם בהתאם לאינטרסים שלנו.
… די בשכנע את הצדקן שהוא חופשי מכל חטא, כדי שיתחיל לזרוק אבנים או פצצות בהתלהבות. למעשה זה לא דורש מאמץ רב, מכיוון שהוא משתכנע במעט עידוד והצדקה".
 
אולי גם פוסט זה הוא זריקת אבן, ואני צדקנית באמונה שאפשר לחיות אחרת, ואם נרצה באמת, כך יהיה.
 
חג שמח ושקט
אנאבלה

מזמינה אותך לחנות ההרצאות המוקלטות שלי:

הרצאות בנושא התפתחות אישית >>

הרצאות בנושא זוגיות >>

הרצאות בנושא הורות >>