יש משפטים חכמים שנחקקים והופכים לאמרות או פתגמים. כמו בדיחות, הם כמו קפסולה שעוטפת מסר חשוב ורלוונטי לחיים, שנרצה להזכיר לעצמנו. לפעמים, משפטים אלה נעשים כל כך מקובלים ומוסכמים, שהפסקנו לבחון את נכונותם. כמו למשל, המשפט הבא, של מאיה אנג'לו:

"אנשים ישכחו מה שאמרת, אנשים ישכחו מה שעשית, אבל לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש".

האומנם? ראשית, כמו במקרה זה, דווקא זוכרים את מה שהיא אמרה. אבל זו לא הנקודה שרציתי להעלות פה. רציתי להתייחס לשני ממדים, אחד הוא המשמעות של מה שאמרנו או עשינו והשני הוא הרצון להיזכר או להיחשב.

מפגש משמעותי הוא כזה שמשנה משהו בשני אנשים. מעבר למה שנאמר או נעשה, מעבר להרגשה, מה שבאמת נשאר, בלי צורך לזכור את זה, זו ההשפעה.

אם בעקבות מפגש עם אחר או אחרת נהיה טובים/ות יותר, שלמים/ות יותר, משודרגים/ות באיזה שהוא אופן, משהו ממנו או ממנה נשאר בנו, וזו המשמעות וההמשכיות של האחר בנו. אם נזכור או לא, אם ניזכר או לא, זה לא כל כך חשוב.

עידוד- הזווית הטיפולית

כמו שאומנים זקוקים לאהבת הקהל ולמחיאות כפיים, אנשי ונשות מקצועות העזרה זקוקים למשמעות.

אם מפגש השפיע עלינו לטובה, כמעט תמיד זה בזכות עידוד. מפגש בו הרגשנו שאנחנו שווים/ות וראויים/ות בזכות ולמרות הכל. מכאן ה"אובססיה" שלי בהוראת עידוד.

בעבודתי לאורך השנים גיליתי שהמשמעות הגדולה ביותר נוצרת כשאני מצליחה לעודד את מי שפונה אליי, בין אם מדובר בטיפול, אימון או הדרכת הורים, ובין אם מדובר במפגש לא מקצועי.

דרייקורס אמר שההצלחה של הטיפול תלויה ביכולת של המטפל/ת לעודד. זה נכון לכל סוג של ליווי: הורות, חברות וכמובן ליווי מקצועי מכל סוג.

עידוד נחשב לפרקטיקה רכה, קלה ומובנת מאליה אצל כל מי שרוצה להיטיב עם האחרים. מה יותר קל מלהפגין אמפטיה, הכלה, הבנה, חמלה ותמיכה? כל אלה חשובות ונעימות למקבל/ת אותן, אבל לא מספיקות. משמעותו של העידוד מובנת יותר בתרגום מאנגלית: השבת האומץ.

עידוד היא פרקטיקה טרנספורמטיבית כשמביאים אותה לרמה של אומנות. היא נוטעת באדם את האמונה בעצמו/ה, ומטפחת בו/ה תחושה שיש סיכוי, שיש טעם לנסות, ולכן יש סיכוי לפעולה אקטיבית לקראת התגברות, התפתחות והגשמה.

אם הצלחתי לטעת באדם תחושה עמוקה ונצחית של ערך עצמי, במַקום שבדרך כלל שוכן הזרע הרעיל של הספק העצמי, הוא או היא יהיו מה שירצו ונועדו להיות. ואם עשיתי את זה ממש ממש טוב, לא יזכרו אותי.

אנשים לא יזכרו כלום, אבל הם/ן יהיו מי שהם/ן גם בזכות המפגש איתך, ואני אהיה מי שאני גם בזכות המפגש איתם/ן.