הדרמה של הילד המפונק

כמעט אף אחד לא מודה שפונק. כמעט אף אחד לא מודה שפינק. ההערכה היא, ש80% מהאוכלוסייה – מפונקים.

בארץ קשה לנו להבין מה רע בפינוק, שכן אותה מילה מתארת חום/אהבה/לעשות טוב וכייף לאחר, ולקלקל – לעשות בשביל הילד מה שהוא יכול לעשות לבד, לקנות לו ולתת לו בלי חשבון, לוותר על התחשבות ומאמץ מצידו.

malcriar, ומילה קשה ל”פינוק הרע” mimarבספרדית יש מילה מקסימה ל”פינוק הטוב”

. לפנק במובן השני זה “לגדל רע”.Criar  לגדל Mal רע

מדוע הורים מפנקים? מהרבה סיבות.

אחת מהן היא האידיאולוגיה שמאחורי הפינוק, בין אם היא מודעת או לא, אומרת שמה שהכי חשוב הוא שהילד יהיה מאושר/מרוצה/שמח/מסופק – או לפחות שיהיה בשקט.

תשאלו: מה רע בזה? כל הורה הרי רוצה שהילד שלו יהיה מאושר, לא?

התשובה היא קצת ברעיון (האם אושר הוא מטרת החיים?) אבל בעיקר במחשבה: מה גורם לאושר.

ההורה המפנק מאמין, וגם צודק, שילד מאושר כשהוא מקבל את מה שהוא רוצה. אז מה הבעיה?

אין בעיה, יש הרבה בעיות.

הבעיה הראשונה היא שהחיים לא בנויים ככה. החיים (ואנשים) הם יותר כפי שהם, ופחות כפי שאנו רוצים שהם יהיו. אם האושר של הילד, ואחר כך של המבוגר, תלוי בכך שהכל יהיה כפי שהוא רוצה, מצפה לו אכזבה גדולה, ואומללות רבה. סימן ההיכר הבולט ביותר של המבוגר שהיה ילד מפונק אינו, כפי שהרבה סבורים, עצלנות- מפונקים רבים הם חרוצים מאוד – אלא תחושת תסכול מתמדת, הוא הולך בעולם עם תחושה של “זה לא זה”.

הבעיה השנייה היא, שהילד משתכנע שמישהו אחר אחראי על האושר שלו (ועוד יותר על היעדרו). אחרי אימא ואבא (ואולי סבא וסבתא) מי יהיה מוכן לחשוב רק על טובתו? סימן ההיכר השני של מפונקים הוא: תובענות, האשמה וכעס כשקשה להם, וכאחרים לא מוכנים למלא את הרצונות או הצרכים שלהם.

הבעיה השלישית היא, שפרט לרגעים של אושר (אותם כדאי לאסוף מלוא החופן), רגשות יותר בני השגה ובני שימור כמו הנאה, סיפוק, שביעות רצון והגשמה, מופקים בעיקר ממה שעושים וממה שנותנים, ופחות ממה שמקבלים. רגשות חיוביים אלה הם למעשה תוצר לוואי של עשייה משמעותית. המפונק לא מאומן ולא מוכן (וזו זכותו הטבעית) למאמץ ולדחיית סיפוקים. הוא מתייאש בקלות ומוותר, וכך נפגע בטחונו העצמי (ביטחון עצמי נובע מעשייה והתמודדות). לכן יש בפינוק חוסר כבוד לילד, והוא המקור הנפוץ ביותר לרגשי נחיתות. תחושת נחיתות היא הרעל של הנפש.

הסיבה השנייה מדוע הורים מפנקים, היא שהם בעצמם די מפונקים ו”אין להם כוח להתמודד עם זה”. עם מה אין להם כוח להתמודד? בעיקר עם הבכי/צרחות/נדנוד של הילד כשהוא לא מקבל מיד מה שהוא רוצה.

סיבה שלישית היא שפינוק נותנת הרבה משמעות להורות, הורים שילדים הם מקור למשמעות חייהם (הצילו!), צריכים להשאיר את הילדים תלויים בה,ם על מנת להמשיך לקיים את המשמעות. הורה לא    ישחרר את הילד מתפקיד הענקת משמעות לחייו, אם לא ימצא משמעות אחרת.

וסיבה האחרונה ולא מאוד חביבה, היא – הורה פעיל ואפקטיבי. לא זה פינוק שנובע מהתוצאה של מי שאנחנו. נעשה במקום לבקש, נפתור מיד, נפנה, נערוך, נסדר וכך לא נאפשר לילד לאסוף אחריו, לראות את צרכי הסביבה, וכד’. גם אם הכוונה אינה פינוק – זו התוצאה.

האם אני מפנק? האם הילד שלי מפונק?

סימני הכר של הילד המפונק:

קשר מוגבל לאימא או להורה המפנק, המייצר סביבה נוחה. הוא מעדיף אותו ונוטר להורה השני (אפילו עד כדי לרצות שההורה השני ימות, זה ההסבר של אדלר ל”תסביך אדיפוס”)

שיתוף פעולה משמעו: אחרים עושה כל מה שהוא יכול לעשות בעצמו.

ילד מקסים כשמתקיימים רצונותיו, ילד די בלתי נסבל כשלא.

פחדים (צריכים להיות לידי)

עיסוק יתר ביום ובלילה (לא אוהב ללכת לישון)

דורש להיות במרכז תשומת הלב, הרבה פעמים סביב אוכל

חוסר סבלנות

הכל מגיע לו

חוסר יכולת לדחות סיפוקים (גניבה למשל)

בדרך כלל חסר סדר, מצפה שיסדרו בשבילו

נטייה לשחד אחרים על מנת שיפנקו או יאהבו אותו

ביישנות (לא מעוניין באחרים) צריך הגנה

לא אוהבים מצבים חדשים

כל התשובות נכונות?

אם פינוק זה “חינוך רע”, מה זה “חינוך טוב”?

על פי אדלר, חינוך טוב הוא לגדל ילד שיהפוך לאדם שאינו עול על אחרים,

ששיתוף פעולה עבורו הוא דבר טבעי, כמו נשימה,

לגדל אדם שלא רק מצפה אלא גם נותן, ויודע שלא רק הנוחות של הקיום שייך לו אלא גם אי הנוחות.

מה עושים?

בעיקר, עושים פחות. באופן הדרגתי (לאט ומעט בכל פעם) ועם הרבה עידוד ותמיכה, מתחילים לסגת מאזורי השירות המיותרים. מתכוננים לשביתה כללית והפגנות קולניות מצד הילד (ילדים לא נוטים להגיב להפסקת הפינוק בהכרת תודה מיידית), ומגיבים בתקיפות (פחות פינוק) ובאדיבות (זה באמת עצוב שאי אפשר לקבל את כל מה שרוצים…)

במקביל, תמיד: שיתוף, התייעצות, בקשת עזרה ועידוד, שימוש בתוצאות הגיוניות (על זה תוכלו להרחיב במאמרים על הורות, חופשי באתר שלי, ובכל הספרים האדלריאניים,  ולמי שאין זמן לקרוא, אפשר גם לשמוע בדיסק “אתגר ההורות”, אותו ניתן להזמין באתר).

הדרמה של הילד המפונק אם כן, היא, שבכל משימה בחיים בה נדרשים שיתוף פעולה, מאמץ או סבלנות, או במילים אחרות, כל חייו, ימצא את עצמו מרומה, מתוסכל וכועס.

הדרמה של ההורה המפנק היא, שלאחר שנים של כוונות טובות, עשייה ונתינה, מרגיש תחושה של כישלון (הוא אינו מאושר) וכפיות טובה, ושומע את עצמו במשפט הפולני הידוע: אתה יודע מה הייתה הטעות שלנו? פשוט נתנו לכם יותר מדי…

 

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות © הרשות נתונה בזאת להעתיק, להפיץ ולהעביר את התכנים תחת התנאים הבאים:

• יש לתת קרדיט ולייחס את הכתוב באופן שצוין על ידי היוצרת.

• אין להשתמש ביצירה זו לצרכים מסחריים.

• חל איסור מוחלט לשנות, לעבד או להוסיף על יצירה זאת.

• שים לב – בכל שימוש חוזר או הפצה, עליך להבהיר לאחרים את תנאי הרישיון של יצירה זו. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי הוספת קישור לעמוד אינטרנטי זה.