“אני יצאתי מדעתי”.
“השכל אומר לי לא ללכת אבל הרגש אומר לי ללכת”
“אתה צריך לקחת את עצמך בידיים”
“זה היה חזק ממני”
“הוא מורכב, היא מתוסבכת”
אלה ביטויים שאנו שומעים או חווים על בסיס יומיומי
המשמעות שלהם היא זו: יש חלקים בי שאני שולט (ואחראי) עליהם, למשל השכל ויש חלקים שאני לא שולט (ומכאן משוחרר מאחריות) עליהם: אני לא שולט על “דעתי” על ה”רגש”. אתה לא שולט על “עצמך”. וכמובן אין שליטה על כל דבר שקשה לנו להבין כמו “מורכב” ומתוסבך”
אז מי כן שולט ברגשות, בדעתי, בעצמך?
על פי תיאוריות פסיכולוגיות רבות מדובר בדחפים ואינסטינקטים.
אדלר טוען כי תפיסה זו היא רדוקציוניסטית (מקטינה את האדם) מצד אחד, ומאוד נוחה מצד שני.
מקטינה כי האדם מתוחכם יותר מצרור דחפים.
נוחה מכיוון שכל מה שאני לא מוכן לקחת עליו אחריות, אני יכול פשוט “להוציא משליטתי”, או מהמודעות שלי.
אדלר טען: “זו עבודתו האומנותית של הילד לנהל למטרתו כל אינסטינקט או דחף וכל הרשמים שהתקבלו מהעולם החיצוני ומהחינוך שלו”.
מה שלא מודע, על פי אדלר, זו המטרה המרכזית של אדם. מטרה זו מאחדת את כל האישיות לכיוון אחד. הוא קרה לה “תכנית חיים או המשמעות שאנו נותנים לחיים” זה הקו המרכזי של חשיבתו, רגשותיו ופעולותיו של אדם.
מטרה זו לא מודעת כי אחרת לא היינו יכולים להיות יעילים מספיק בהשגתה. אי אפשר להיות מספיק יעיל במלחמה אם אתה לוקח בחשבון שצדק זה דבר יחסי, ושיש גם את נקודת המבט של האויב והאם זה אתי, מוסרי ואנושי. אתה יכול להיות הרבה יותר יעיל אם אתה מאמין ב100 אחוז רק בצד שלך, אם אתה שוכח שזו אמונתך ואתה חושב שכך זו המציאות. אחרי המלחמה, לעתים עושים גם חשבון נפש ואומרים “טעינו”, האמריקאים גם עושים על זה סרט. שימו לב כי חשבון נפש הוא תמיד “אחרי”. רגשות אשם הם תמיד “אחרי” חרטה היא תמיד “אחרי”. רגשות אלה כל כך מייסרים, שאם היינו מרגישים אותם “קודם” לא היינו מתחילים בכלל עם ההתנהגות עליה אנו מצטערים…
המציאות בדרך כלל עשירה ונדיבה יותר מתפיסתנו אותה.
שינוי משמעותי באיכות חיים ניתן להשיג באופנים רבים
טיפול, על פי גישה זו, מיועד לחשוף ולהרחיב את המשמעות שאנו נותנים לחיים, ההיגיון הפרטי ושיטות הפעולה. החיסרון: התפקחות מאשליית חוסר השליטה/אחריות על מה שאנו חווים ומרגישים.
מרץ 2007