נער יושב על ספסל בגינה. שני אנשים בגיל העמידה עוברים לידו והוא שומע שאחד מהם אומר לשני תוך כדי שיחה:”… גם אני בגילו רציתי לשנות את העולם…” וממשיכים בדרכם. רץ הנער אל חבריו וצועק:
” מהר! חייבים לשנות את העולם לפני שהעולם ישנה אותנו!” (Quino)
האדם הוא יצור חברתי. קיומו הביולוגי, יציבותו הנפשית, התפתחותו הרוחנית והגשמתו העצמית תלויים בקשר שלו עם אחרים. לדוגמא: הישרדות התינוק תלויה בהשתייכות שלו להוריו/מטפליו. אין סתירה בסיסית בין טובת החברה לטובת הפרט. לפרט יהיה טוב בחברה טובה, חברה טובה “תייצר” פרטים “טובים” (קרי, בעלי תחושת ערך ותחושת שייכות גבוהות, בעלי ביטחון עצמי ובעלי תחושה חברתית: העניין האמיתי באחר והרצון לתרום לרווחתו) האנתרופולוגית רות בנדיקט קראה למצב זה : סינרגיה.
החברה המערבית מדגישה מאוד את האינדיווידואליות, את הייחודיות ואת הדאגה לעצמי. כל הרעיונות האלה חשובים מאוד, אך הרסניים אם אינם מחוברים להקשר רחב יותר, גדול יותר מהפרט: החברה, האנושות, הטבע והקוסמוס. דוגמה לכך היא ניצול מקורות כדור הארץ וזיהומו. הרווח האישי שמופק מהם לא לוקח בחשבון שאיכות החיים של האדם תלויה למשל, באוויר שראוי לנשום ובמים שראוי לשתות, וגם באנשים מרוצים. שכן אנשים, שמרגישים מנוצלים בתהליך הייצור, יאיימו על הביטחון האישי והכלכלי של מי שלהרגשתם מנצל אותם.
אפשר להגשים משאלות ואיכויות אישיות בהקשר רחב יותר של התבוננות והתחשבות באחרים: השילוב בין ערכים אישיים – מה שחשוב לנו באופן אישי- לבין ערכים חברתיים אוניברסאליים, ביניהם שוויון בין בני האדם, כבוד הדדי, הגינות ומתינות אינו סותר (אף כי לעתים הוא דורש ויתור על סיפוק מיידי).
בפועל, רובנו רואים סתירה בין רווחתנו לבין רווחת האחר – “אני עכשיו דואג לעצמי”. כדאי לדעת ש”דאגה טובה לעצמך” היא טיפוח מערכות יחסים טובות, מפרות, תומכות, שיש בהן הדדיות, חום ואהבה.
כיצד נוכל לגדל דור חדש שמשלב בין צרכי הפרט והחברה?
בחינוך ילדינו אנו מתייחסים אל הילד כאילו הוא מרכז היקום. ילד כזה גדל בתחושה שכולם צריכים לדאוג לרווחתו. הוא הולך בעולם ופוגש אנשים, ובמקום לשאול “מה שלומך?” הוא למעשה, שואל “מה שלומי?”.
במערכות יחסים אפשר לקבל הרבה אך צריך גם לתת הרבה, ומי שלא התאמן לתת – אינו יכול לקיים מערכות יחסים טובות לאורך זמן.
אז הילד הוא כוכב באמת, אך מרכז הגלקסיה הוא השמש (המשפחה, החברה) ולא הכוכבים (לא הילד, ולא “אני”).
בגישה זו נוכל לגדל ילדים בריאים שייצרו חברה בריאה, שתצמיח ילדים בריאים, שייצרו חברה בריאה ש… כיצד? בעיקר לאמן אותם לתרומה. דרך לעשות זאת היא על ידי ניהול סדר יום בבית שמותאם לצרכים של כל בני המשפחה ולא רק לילד, וגם אימון לדחיית סיפוקים. לדוגמא שלא רק לילד יהיו 5 חוגים ואילו להורים לא יהיה זמן לפנאי של עצמם, או שההורים לא יוותרו על שלט הטלוויזיה לגמרי, אלא יתחשבו ויעוררו התחשבות של הילד בהם.
משל החבלים:
כשמחברים שני חבלים – כל חלק צריך לוותר על חלק מאורכו.
הקשר ביניהם נוצר בקטע החבל שכל אחד ויתר עליו.
מכאן אנו מבינים שהוויתור הוא יסוד הקשר (מחבר לא ידוע).
That’s a smart awnser to a tricky question