האם אימון יכול ליצור שינוי בר קיימא? לא בטוח שתאהבו את התשובה.
כשמישהו מספר לכם, למשל "אני קם כל בוקר בחמש וחצי וצועד בפארק" (או "אני לא אוכל יותר סוכר וקמח לבן") ואתם שואלים אותו, בהערכה, כמה זמן הוא נוהג כך, כמעט תמיד התשובה תהייה "שבועיים". אדם זה, שאולי נמצא בתהליך אימון אישי, כל כך נתרם ונהנה מהעשייה הזאת, שאינו מעלה על דעתו שבעוד כמה ימים הוא יתחיל "לדלל". יאמר לעצמו "לא נרדמתי בלילה" ("הייתי נורא רעב ולא היה שום דבר אחר…") עד שההתנהגות המדהימה החדשה תיכחד לגמרי.
באופן תיאורטי, אין שום סיבה שלא נוכל לקום בבוקר ולנהוג אחרת ממה שנהגנו עד כה, בכל תחום. רעיון זה נובע מהתפיסה האקסיסטנציאלית הטוענת שלמעשה אין מהות, אלא קיום + חופש בחירה. המהות היא נבחרת וניתן בכל רגע לשנות את הבחירה.
אבל הניסיון המעשי שלנו אומר משהו אחר.
למה אנו לא קמים כל בוקר עם שיר חדש בלב והתנהגות חדשה בפה, בידיים וברגליים?
אציג כאן שתי סיבות. אחת היא הצורך להתמצא הפועלת על פי עיקרון של חסכנות, והשנייה היא שפעולות אוטומטיות (הרגלים) פועלים מחוץ לתחום הבקרה של המודעות. ישנן כמובן סיבות נוספות כמו חוסר ביטחון עצמי, פסיביות ופינוק, אך לא נוכל במסגרת זו להרחיב על כולן.
סיבה ראשונה: אם היינו צריכים לשקול כל בוקר מה נכון, מה כדאי, מה רצוי ומה בא לנו… לא היינו מספיקים כלום.
את כל אלה החלטנו מראש (בילדות המוקדמת) כשבחרנו את הפרשנות שאנו נותנים לאירועים חיצוניים ופנימיים, ובהתאם לכך בחרנו את המטרות ואת חוקי התנועה הפרטיים שלנו בעולם: איך העולם? מי אני? ממה צריך להימנע? ממה צריך לחשוש? מה גורם לי לתחושה של שייכות וערך?
מרגע שהחלטנו וזה עובד (פחות או יותר) אנו לא נוגעים בה יותר. יתרה מזו, אנו מתרשמים הרבה יותר מאירועים שמאשרים את התפיסה שלנו מכאלה ששוללים אותה.
עכשיו: מתאמן רוצה להתאמן על יצירת איזון בין עבודה, משפחה ופנאי. אבל, יש לו החלטה שתחושת הערך שלו תלויה בכך שהוא מצליח בצורה יוצאת דופן בתחום העבודה, כשהוא מתחיל לצאת מוקדם מהעבודה ולהקדיש זמן למשפחה ולפנאי, הוא מרגיש שערכו מתערער, ומהר מאוד יחזור לפעילויות שגורמות לו לחזור ולהרגיש תחושת ערך.
בגלל שאימון לא בנוי לזהות פרדיגמות עמוקות כל כך, הוא נשאר ברמה שטחית מדי: מה האדם רוצה, למה הוא רוצה את זה, עד כמה זה חשוב לו… ואז מתאמנים על הפעולות ליצירת איזון ורווחה. לרוב חוזר האדם לאחר האימון להתנהגות הרגילה שלו. ויחד עם זאת, אם אדם עובר תהליך טיפולי בו הוא נוגע באותן פרדיגמות, מבין ומוכן לשנות אותן, ללא אימון, גם אז סביר שהוא לא ישנה את התנהגותו.
הסיבה השנייה, הרגל הוא דבר אוטומטי. המנגנון של ההרגלים בנוי חוכמה רבה, כי רק דבר אוטומטי מפנה אנרגיה לדבר הבא. כשאנו לומדים לנהוג אנו עסוקים בנהיגה עצמה. כשהנהיגה היא אוטומטית אנו עסוקים בדברים אחרים בזמן שאנו נוהגים. הבאג של המנגנון הזה הוא שמה שאוטומטי (עד כדי שאדם יתקשה לתאר את ההרגל במילים) יישאר שם עד שנוכל לרכוש הרגל באותה רמה שנוגד את ההרגל הקודם.
סיבות אלה מסבירות מדוע קשה ליצור שינוי בר קיימא באמצעות אימון.
בפרק זה אציג שלוש דרכים אשר באמצעותן ניתן להגביר את הסיכוי ליצירת שינוי בר קיימא באמצעות אימון.
הדרך הראשונה (זאת שאני בוחרת בה), היא לאמן על השגת תוצאות באירועים חד פעמיים. למשל, אם מישהו מתאמן על למצוא עבודה או לכתוב ספר, והאימון מצליח, התוצאה תהיה בת קיימא. כדי שאימון כזה ישיג את מטרותיו ויביא לתוצאות המקוות הוא חייב כמובן לכלול בוחן מציאות*, עידוד, חקירה מעמיקה של הפרדיגמות המעכבות ועדכונן וכד'.
הדרך השנייה (אם בחרתם לאמן על הרגלים או מטרות מתמשכים) היא להקדיש את החלק העיקרי באימון ביצירת המשכיות של התוצאה. להשקיע הרבה זמן ומחשבה על שימור ההרגל. חשוב באימון כזה לא לרוץ ולהשיג עוד ועוד שינויים ומטרות (מה שמתאמנים אוהבים לעשות כי יותר כיף להתחיל מלשמר) אלה להטמיע את המטרות שהושגו.
שלושה כללים מרכזיים לשימור
א. יצירת טקסים ויצירת הרגלים: אוטמטיזציה.
למשל, אדם רוצה להתחיל לאכול בריא יותר. כדאי לעבוד על כך שכל פעולה שניתן תהפוך להיות אוטומטית, כמו רשימה ומסלול קבועים בסופר, יום קנייה, תפריט שבועי קבוע, כשמגיעים הביתה לשטוף את הירקות לפני הכנסתם במקרר וכן הלאה. זה דורש הרבה מאוד אימון, לא האימון מלשון coaching אלא האימון מלשון practice.
ב. הכנת תכנית ב'.
המשכיות של פעולה חדשה דורשת צפייה מראש והכנה מראש להתמודדות עם נפילות. יש להכין רשימה של סימנים שיראו לנו שאנו מאבדים את ההמשכיות של הפעולה ותכנית כיצד נעצור את הנפליה וההדרדרות לאיזור הנוחות או להרגלים ישנים.
ג. גיוס תמיכה ועזרה.
לא להשאיר מתאמן לבד עם המשימה/מיומנות שהוא רוכש. צריך עוד אנשים שישימו לב אם הוא "מאבד את זה", שיתריעו, שיעודדו, שיתמכו. בניית הרשת הזאת חיונית להמשכיות של השינוי שהושג. גם המאמן הוא עוגן, ולכן רצוי לקבוע פגישות לפחות פעם בחודש על מנת לדאוג לשימור.
הדרך השלישית שהיא הכי מלהיבה אך גם הכי נדירה היא ליצור באימון חווית שיא.
מתוך החוויות החד פעמיות, רק חוויית שיא (peak experience) נמצאה ככזאת שיכולה ליצור שינוי חיובי בר קיימא. על כך ניתן לקרוא בכתביו של מסלו (1964) ובמיוחד בספרו Religion, Values and Peak Experiences.
חוויית שיא הינה תובנה עמוקה או חוויה עמוקה של ידיעה והבנה שאחריה, דברים לא יהיו יותר כפי שהיו. היא יוצרת טרנספורמציה שנשארת עם האדם לתמיד.
האפשרות להיות שותף ליצירת חוויית שיא תלויה בכן שהן המאמן והן המתאמן הינם אנשים שחווים חוויות כאלה או בלשונו של מאסלו peakers. חשוב להדגיש כאן שכל אחד יכול לחוות חוויות שיא, אבל מעטים פתוחים לחוויות אלה.
מה מאפיין שיאני חוויות? לא תופתעו. קודם כל הם אנשים אקטיביים, שמודעים באופן בסיסי לערכם ויכולתם, שלוקחים אחריות ולא מאשימים אחרים, ושמאתגרים את עצמם להתפתות ותרומה גדולות יותר ומחפשים, או מוצאים, כל הזמן מקורות לפליאה ולהשראה. אם היינו מסכמים את זה בפשטות היינו אומרים שאלה אנשים שכשיש להם תובנה, התובנה משנה את דרך הפעולה שלהם לתמיד. מה שהיה לא יהיה. כמו שאמרתי קודם, חוויה נדירה.
לכן, תנאי ראשון לאפשרות הזאת היא לבחור טוב את המתאמנים. ואז, בתור מאמנים אנו יכולים להגביר את ההיתכנות של חוויית שיא על ידי הכרה עמוקה של הערך הסגולי של המתאמן, ומתן עידוד עמוק אשר נוגע בליבה שלו. אז לאתגר אותו אל מעבר לדמיון של שנינו. עוד תנאי שחייב להתקיים הוא שהחזון של המתאמן מעורר השראה עמוקה במאמן, ועומד בבוחן המציאות.
*בוחן מציאות הוא הייתכנות של הגשמת החזון. לא מהבחינה האם הדבר שהוא רוצה להשיג אפשרי, כי אנו מאמינים שכמעט כל דבר אפשרי, אלא עד כמה הוא מאומן בלהשקיע מאמץ, לדחות סיפוקים ולשלם מחירים. הדרך הקלה ביותר לבדוק את זה היא להסתכל על קורות החיים של המתאמן, אשר משקף את מה שהוא עשה עד עכשיו. לאחר מכן כמובן, נוכל לראות בקלות בהתנהלותו אם הוא בעל חזון או בעל הרצון, הנפוץ יותר, להגיע להשגים בלי להתאמץ יותר מדי.
לסיכום, אימון יכול לתרום ליצירת שינוי בר קיימא אם:
עובדים על מטרות שיוצרות תוצאות בנות קיימא.
מקדישים חלק ניכר של האימון לשימור פעולות מתמשכות לשימור התוצאות וממשיכים במעקב לאורך זמן
עובדים עם peakers ותורמים ליצירת חוויות שיא נוספות.
Religion, Values and Peak Experiences. A Maslow 1964, Penguin Books U.S.