אומנות ההגשמה

מה עומד בין רצון לבין הגשמתו?

במאמר זה אציג סדרה של מכשולים העומדים בין הרצונות, הרעיונות, המטרות שלנו לבין הגשמתם בפועל. נציג שמונה מכשולים נפוצים ופתרון לכל מכשול.

• המכשול: ייאוש, אובדן אומץ discouragement

הטבע האנושי מאופיין בשאיפה להתפתחות, להתגברות ולהגשמה. האדם מסוגל להתגבר כמעט על כל מכשול, ולהמשיך לחתור בתנועה מתמדת ממצב של מינוס למצב של פלוס.

יש רק מכשול אחד אשר חוסם את המאמץ, הכמיהה להגשמה. מכשול אשר מצמצם את התנועה, גורם לנסיגה, לזהירות יתר והוא הפחד מפני אובדן תחושת הערך שלנו, או בשמו הנפוץ יותר, הפחד מכישלון.

אם נצפה בתינוקות נראה, שהם מלאים אנרגיה להתנסות,לחוות ולגלות. הם מממשים כל יכולת חדשה עד תום. כשתינוק יכול לעמוד לא יושב, כשהוא יכול ללכת הולך, כשיכול לרוץ רץ,כשיכול לטפס מטפס “אני” “לבד” כל דבר נראה ו מרתק מושא לפליאה וחקירה. לניסיונות ראשונים אלה מגיבה החברה בהתפעלות, ובמקרה של נפילה בעידוד ובנחמה.

אך לאחר שנה נוספת, עדין בגיל צעיר מאוד, התגובה של החברה לטעות, לנפילה או לכישלון משתנה. כועסים על ילד ששבר או לכלך, אומרים לילד שנפל “אמרתי לך לא לרוץ”. בפעמים הראשונות שצועקים על ילד, אנו רואים איך הוא ממש קופא במקום, מופתע, מבוהל, ואחר כך מבויש או נעלב. לפעמים ניסיונות ההתנצלות (אחרי שהתעשתנו והבנו שהצלחת שנשברה פחות חשובה מההערכה העצמית של הילד שלנו, מבלבלים את הילד עוד יותר. בתגובה לתגובה של המבוגרים כלפי הנסיונות הכושלים שלנו, אנו מתחילים כבר בילדות המוקדמת, להגביל את שדה הפעולה שלנו לאזורים בהם נהיה מוגנים מפני ביקורת, כעס, זלזול. התגובה של החברה לכישלון מביאה לאובדן אומץ,

discouragement

לאובדן אמונה בעצמנו, ולויתור על ניסיונות נוספים.

אם נכשלת בעבר זה לא אומר שאתה כישלון. זה אומר שבפעם הבאה יש לעשות משהו אחר על מנת להצליח. צ’רצ’יל אמר פעם: “הצלחה זה לנוע מכישלון לכישלון- בהתלהבות!”

• הפיתרון – החזרת האומץ encouragement

קודם כל, אם אתם קוראים עמודים אלה, סימן שאתם מחויבים ליצור שינוי בחייכם! חוסר הצלחה לא מעידה על כך שאנו כישלון! חוסר הצלחה מעידה על כך שאנו לא מיומנים מספיק במשהו. לא הצלחנו? ננסה שוב, או ננסה משהו חדש, אם כמובן זה מספיק חשוב (לינק להצהרות נכונות) לנו ” הסוד הוא להמשיך, ולקבל הדרכה, ללמוד מטעויות ולתקן אותן.

כדי לעודד את עצמנו עלינו:

להתמקד בחיובי: מה כן עובד, מה כן עשינו. התקדמות חלקית זו התקדמות משמעותית!

לסלוח לעצמנו ולא להעמיס רגשות אשם. מה שהיה היה.

מבט קדימה, הלאה next!

להיות ליד אנשים שמעודדים אותנו ולא מקטינים אותנו

לזכור את ההצלחות שלנו

לעודד אחרים

• המכשול – פרדיגמה

לעתים קרובות, מה שעומד בינינו לבין הגשמת מטרה זה – החשיבה שלנו.

כיצד נוצרות פרדיגמות (תבניות חשיבה)? כילדים, אנו חווים אירועים רבים. אנו נותנים פירוש, הסבר, לאותם אירועים. הפירושים שאנו נותנים לאירועים מהווים את ההנחות הבסיסיות שלנו לגבי העולם ולגבי עצמנו. פירושים אלה הופכים להיות תבניות חשיבה, תבניות אמונה, תבניות הישרדות. הפירוש של האירועים הוא תמיד סובייקטיבי. אוסף המסקנות שלנו על העולם הופכת להיות ההיגיון הפרטי שלנו, ומהרגע שגיבשנו פירוש מסוים על המציאות, אנו לא רואים יותר את המציאות כפי שהיא, אלא, אנו רואים את העולם דרך “המשקפיים” של ההיגיון הפרטי.

הפירוש נתמך על ידי הרגש, שבתורו הוא הדלק לתגובה.על ידי התגובה שלנו, אנו יוצרים מציאות שתואמת את הנחות היסוד, במקום לשנות את הנחות היסוד על פי המציאות. התנועה היא מעגלית, ולכן אדם מגיע למסקנה: עובדה, צדקתי! התפיסה של האירועים הופכת להיות סלקטיבית, האדם מבטל (או לא זוכר, או מעוות) את האירועים שאינם עולים בקנה מידה של ההיגיון הפרטי (אוסף המסקנות הפרטיות, האישיות.) המציאות נצבעת בצבעים של הפירוש שנותן היחיד לאירועי חייו.

• הפתרון: הרחבת תבניות החשיבה

יצירת שינוי בחיים מתחיל בהסכמה לא להניח הנחות, לפתוח ולבדוק תבניות חשיבה ישנות. למשל, אם יש לך תבנית חשיבה שאומרת “אני לא מספיק טובה ב…”, שאלי את עצמך: מי אומר? על פי איזה קנה מידה? אם תשנו את הפירוש לגבי משהו, גם הרגש לגביו ישתנה. היות ותבניות החשיבה מתעצבות בגיל מוקדם מאוד, ורובן אינן מודעות לנו, רצוי, על ידי פיתוח מודעות, להכיר את המסקנות שלנו, ולהנהיג את חיינו במקום להיות מונהגים על ידם. תעקבו אחרי המחשבות המייאשות: אני לא אצליח, אין טעם.

שתי פרדיגמות הרסניות נפוצות הן “הכל או לא כלום,עכשיו או אף פעם”. פעם הייה לי לקוחה שלפני בחינות חלתה באופן קבוע ופספסה את הבחינה. דרך חקירה, ראינו ש”המחלה” שלה, נובעת מהפחד שלה להיכשל. שאלתי אותה מה זה ציון עובר, היא ענתה 60, שאלתי, את לא ושבת שתוכלי לעבור? בטח,היא אמרה, אבל 60 בשבילי זה כישלון. עניתי לה: אני מבינה למה 100 יותר טוב מ60, את יכולה בבקשה להבהיר לי למה אפס יותר טוב משישים?

פעם אחרת הייתה לי מטופלת שחלמה כל חייה ללמוד פסיכולוגיה. היא הייתה בת 45, הילדים גדלו, היה לה פנאי מכל הבחינות. כשאמרתי לה שזה זמן מצוין להגשים את חלומה, היא ענתה לי “עכשיו להתחיל ללמוד? השתגעת? עד שאני אגמור אני אהיה בת 50!” שאלתי אותה: “ובת כמה תהיי אם לא תלמדי?”

“הדברים המפריעים לאדם הם לא הדברים עצמם אלא התפיסה שלו את הדברים, המחשבות והרעיונות שלו עליהם. כאשר אנו נתקלים בבעיות, נעשים חרדים או מדוכאים … אין את מי להאשים לבד מדעותינו על הדברים. אדם שלא למד, שאינו יודע מאשים אחרים בבעיותיו, מי שלמד מאשים את עצמו, זה שיודע ומודע אינו מאשים, לא את עצמו ולא

אחרים”. – אפיקטטוס

הרחבת פרדיגמות מאירה אפשרויות שלא היו שם קודם עבורנו, אנו מרחיבים את דרגות החופש שלנו. חופש הוא היכולת להגיב, באותנטיות , על פי הנטיות, ההעדפות והרצונות שלנו. אדם מוותר בקלות רבה על חופש הבחירה, כדי להימנע מלקיחת אחריות מוחלטת על חייו.

THE ABILITY TO RESPOND – RESPONSIBILITY חופש = אחריות

מה היו המחשבות שלי השבוע שמנעו ממני לעשות את מה שהתחייבתי לעשות?בואו נאתגר את תבניות החשיבה האלה! האם אני עצלן? (מה אני עושה בחריצות?). האם אין לי כוח רצון (מה השגתי בחיי באמצעות כוח הרצון שלי?) והעיקר, ממשיכים קדימה! בחרו פעולה אחת לעשות השבוע.

• המכשול – הצהרות “נכונות”

פרופ’ רודולף דרייקורס בספרו “שוויון האתגר” כותב, שכשאנו ילדים, אנו מגלים מהר מאוד שאין דבר שמרגיז יותר את המבוגרים מאשר להודות בכוונות רעות! זאת אומרת, שלא משנה כל כך מה עשינו, נוכל להימלט מעונש אם נצליח להוכיח, למשל, שזה לא היה בכוונה” או שהמעשה נובע ממצוקה נפשית.

כמו שלמדנו להסתיר את הכוונות שלנו מאחרים, כך אנו מסתירים אותן מעצמנו! זאת אחת הסיבות העיקריות לפער בין מה שאנו אומרים לבין מה שאנו עושים! אנו אומרים מה שראוי או מומלץ להיאמר, גם אם אין מאחורי אמירה זו כוונה כנה!

• פתרון – תבחרו משהו שאתם ממש רוצים

אם מה שבחרתם הוא ברשימה של “צריך”, תחליפו מטרה. תבחרו משהו שממש מלהיב אתכם! סרטים, חברים, קריאה, ים, טבע, בילוי עם הילדים…

הצלחה בתחום זה תביא למוטיבציה להרחבה לתחומים אחרים! מבטיחה.

•  מכשול – גם וגם

המשאלה האולטימטיבית של הרבה מאיתנו היא שנוכל “גם וגם”. גם לאכול כל מה בא לנו וגם להישאר רזים, גם לקנות בלי הגבלה וגם לא לסבול מחרדה כלכלית בגלל משיכת יתר… בקיצור, לבחור שתי בחירות סותרות. ואם נאלצנו לבחור בחירה אחת, נרצה לא לשלם מחיר יקר מדי על הבחירה.

במציאות הפיזית חלות עלינו מגבלות של זמן, כסף, חיוניות וכד’. במציאות הפיזית אי אפשר להיות בשני מקומות בו זמנית. למה כל כך קשה להחליט? כי אנחנו רוצים גם את זה וגם את זה. גם להישאר בבית וגם שישלמו לנו על יום העבודה, גם לבחור מה שבא לי למרות שזה פוגע במישהו וגם שאותו מישהו ימשיך לאהוב אותי ולהעריך אותי…

• פתרון – קביעת סדר עדיפויות

הפיתרון הבוגר (נכון, חיים קשים) הוא ההכרה במגבלות המציאות ויצירת סדר עדיפויות הנשען על ערכים ומכוון לקראת תמונת העתיד הנבחר שלנו – חזון.

ערכים מבטאים את מה חשוב לנו באמת. יצירת סדר עדיפויות זה לבחור מה יותר חשוב, ולוותר על מה שפחות חשוב. אם נחליט למשל שערך הבריאות חשוב מערך ההנאה הרגעית, נעדיף להימנע מהעוגה. אם נחליט שהנאה וחיי הרגע הזה קודמים לערך הבריאות, נאכל את העוגה. בשני המקרים לא נוכל להימלט מהכאב: הכאב של ההשמנה ושל הפגיעה בבריאות או הכאב של הוויתור על ההנאה שהעוגה מבטיחה.

כשברור לנו סדר העדיפויות, המחיר שנבחר לשלם הוא הכדאי ביותר, וגם נהיה מוכנים לשלם אותו בהשלמה, אם לא בשמחה. שימו לב: מה שאנו עושים מבטא את הבחירה האמיתית שלנו. אלפרד אדלר אמר פעם: “לאדם יש לשונות: אחת בפה ואחת בנעל. תסתכלו תמיד על הנעל”.

• מכשול – כוח ההרגל

מאוד קשה לשנות הרגל. מדוע?

כל דבר שאנו טובים בו, אנו מורגלים בו. זאת אומרת, התאמנו על זה הרבה. החלק של הנפש שלנו שמבצעת כל דבר שלמדנו, לא יודע להבדיל בין טוב ורע.

התפקיד שלו הוא להכניס כמה שיותר למידות למצב אוטומטי על מנת שנוכל להתפנות ללמידה חדשה. לכן כל כך קשה לשנות הרגל, הוא לא ברמה המודעת, הוא מזכיר את הסיפור “שוליית הקוסם” שבו הדליים ממשיכים להביא עוד ועוד מים גם כשזה

לא נחוץ, גם כשזה מזיק!

• הפתרון – שיטת הפלוס

שיטת הפלוס, שם שטבעה חברתי צביה אהרוני, היא השקעת עבודה ביצירת הרגל חיובי חדש, ונטישת המאבק בהרגלים שליליים ישנים. במקום להילחם, נגיד לא לאכול בורקס, אני משקיעה עבודה בלהכין סלט טעים במיוחד. ההרגלים החדשים יתפסו עם הזמן את ה”מקום” של ההרגלים הישנים.

נחזור לבחור מטרה מלהיבה, תכננו הרגל אחד שאתם רוצים ליצור בקשר למטרה זו, תבצעו פעולה אחת בכל יום אשר תקרב אותנו להשרשת ההרגל. למשל, אם רוצים זמן איכות לזוגיות, קבעו בייבי סיטר באופן קבוע אחת לשבוע (ואז תצאו גם אם עייפים או אין חשק, החשק יבוא אחר כך…) אם זה בתזונה, תחילו למשל אם ארוחת בוקר בריאה ומספקת, קבעו הרגל להביא לעבודה נשנוש בריא כמו “פתית” על מנת לא להתפתות למאכלים משמינים,לא בריאים ומיותרים.

•  המכשול – הגבלת האנרגיה

עיניים גדולות? אמרנו קודם שכמות האנרגיה הפנויה העומדת לרשותנו מוגבלת. הרבה פעמים אנו לא מצליחים כי לקחנו על עצמנו מטרות לא ריאליות. אם למשל תכננתם לצעוד, עדיף להתחיל בצעידה של 20 דקות פעמיים בשבוע ולא שעה כל יום. מטרות גדולות מדי הן לא ריאליות והן מייאשות.

• הפתרון – מטרות קטנות, ריאליות

ראיתם פעם ברז שדולף ממנו רק “טיפה”? נכון שזה מדהים שבסוף דלי מתמלא? קבעו פעולה קטנה, טיפה, שתתחיל תנועה!

•  המכשון – חוסר תכנון

יש פתגם באנגלית האומר

If you fail to plan you plan to fail

ובתרגום חופשי: “אם אתה כושל לתכנן, אתה מתכנן להיכשל”

תכנון בא מהמילה היתכנות, או בפשטות: לגרום למשהו לקרות. לוודא שמשהו יקרה במציאות. אם לא עשית את מה שהתחייבת לעשות, אולי לא תכננת את זה מספיק

 פתרון – תכנון

תכנון כולל תכנית ליישום הכוונות. אם רצינו לאכול ארוחת בוקר בריאה ליד שולחן, יש לתכנן מה נאכל (אולי נתייעץ עם תזונאית), לערוך קניות בזמן, אולי לקום חצי שעה קודם. על מנת לקום חצי שעה קודם עלינו ללכת לישון קודם! כפי שאתם רואים דברים אל קורים סתם (לפעמים כן, יש “מזל של מתחילים” אבל אם משהו חשוב מספיק אנו דואגים שזה יקרה. כמו שאנו מתכננים אירוח שבוע מראש, כך יש לתכנן את הפעולות שלנו.מה נעשה, איך, מתי, מה יכול למנוע את זה,איך נגבל על המגבלות. להכין תכנית ב’, תכנית ג’ – עד שנצליח. אל תזלזלו בתכנון, הוא יחסוך הרבה זמן ואנרגיה

• המכשול – חוסר תמיכה

אמרנו במבוא שאחד הדברים שעומדים בינינו לבין הגשמת רצונותינו הם תבניות חשיבה. בשפת האימון הן נקראות פרדיגמות. אנו חיים בחברה הישגית אשר מדגישה תחרותיות, אינדיווידואליזם, ייחודיות והצלחה אישיים. בחברה כזאת לא פשוט לבקש עזרה, כי בקשת עזרה נתפסת רבות (פרדיגמה) כסימן לחולשה או לכישלון. כמה עצוב, כמה מוטעה. אנו, בני האדם יצורים חברתיים, שלא יכולים להתקיים זמן רב ללא שיתוף פעולה

עם אחרים! לבד לא נוכל להתגבר על המכשולים שהחיים מציבים בדרכנו. אתם אוהבים לעזור לאחרים, לא?. אתם יודעים למה? כי על ידי בקשת עזרה אנו מאפשרים לאחר להיות משמעותי עבורנו! ונהווה מודל לאחרים, מה יש לעשות כשרוצים ליצור שינוי:

לגייס קבוצת תמיכה!

• הפתרון – גיוס תמיכה

איזה סוגי עזרה /תמיכה אצטרך בדרך?

להלן כמה דוגמאות: הסכמה של המשפחה לא להכניס הביתה “מתוקים”, מישהו שיבוא איתי (ואף יוציא אותי בכוח ) להליכה/סרט/טיול, מישהי להתקשר אליה ברגעי שבירה, עזרה מקצועית (דיאטנית, ייעוץ זוגי, מאמן). אפשר לבקש מבני המשפחה איך היית רוצה שיגיבו אליי: אני צריכה 3 חיבוקים ביום ועוד אחד אם אני לוקחת עוגה… אני מבקש/ת שנלך לבלות למקום שאין בו אוכל משמין…

מה עוד?

כדאי לשתף את בני המשפחה/חברים במסע שיצאת אליו, ואף להציע לאחרים להצטרף.ספרו להם כמה זה חשוב לכם! תזכרו להודות ולהוקיר אותם על העזרה, גם אם היא חלקית. טיפ: לפעמים ילדים יעזרו “עם פרצוף”. לא נורא, זה אימון לחיים, לא כל מה שיש לעשות

כיף לעשות!

• המכשול – חוסר הערכה לעשייה או התקדמות חלקית

אמרנו כשדיברנו על פרדיגמות שישנן שתי פרדיגמות מאוד כוללות ונפוצות בחברתנו אשר מעוותות את תפיסת המציאות ומצרות את צעדינו.

“הכל או לא כלום” עכשיו או אף פעם”. מכירים את “האם כבר אז כבר”? כששוברים דיאטה?

למה הדבר דומה? כשאנו זורעים זרע באדמה, אנו משקים ומדשנים, ומחכים. כשסוף סוף נובט קצה של גבעול או עלה, לא יעלה על דעתנו לרמוס אותו בטענה שזה לא שווה, שזה לא מספיק. זה כל מה שיצא? הרי ברור לנו שההצצה הראשונה מעידה

על הפוטנציאל להמשך. אבל כשמדובר בנו… שינוי או הישג קטן לא שווים! ירדתי רק 200 גרם, או לא ירדתי בכלל? זה לא נחשב! אתםרואים את האבסורד

• הפתרון

שמחה וחגיגה של התקדמות חלקית! להוקיר, לעודד את עצמנו, להתמקד בחיובי , לבחון מה עבר ומה עוד אני יכול לעשות על מנת לשמור ולהגדיל את ההישג “להשקות ודשן את הנבט במקום לרמוס אותו. זכרו שהייאוש discouragement, הוא המכשול המשמעותי ביותר במניעת הצלחה! (לינק לאובדן אומץ).

עד כה הצגנו את המכשולים העומדים בין רצון והגשמתו. זיהוי של המכשול הוא שלב קריטי בהתגברות. אם אתם באמת רוצים, אם לא תהיו מוכנים להיות ולחיות פחות מהמיטב שאתם יכולים, כדאי להתמקד במציאת עזרה מקצועית.